הטמפלרים הטביעו את חותמם על נוף הארץ ועל פיתוחה בכל תחום
בגדותיו המערביים של נחל איילון הקימו בשנת 1871 הטמפלרים, חברי ‘אגודת ההיכל’, את המושבה ‘שרונה’. הטמפלרים, נוצרים אדוקים שהגיעו מדרום גרמניה, עסקו בחקלאות ובתעשייה זעירה ומושבתם המשגשגת הייתה למופת בחקלאות, בטכנולוגיה ובבניין. בשלהי מלחמת העולם הראשונה עם כיבוש הארץ על-ידי צבא בריטניה הוגלו הטמפלרים למצרים ושבו לארץ ב-1921. בתקופת השלטון הבריטי שגשגה המושבה. השטחים החקלאיים הורחבו ונבנו בתים חדשים ברוח הסגנון הבינלאומי, שהוסיפו נופך מודרני לנופה הכפרי. בפרוץ מלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1939, הכריזו הבריטים על הטמפלרים הגרמנים ‘נתיני אויב’, המושבה הפכה למחנה מעצר ותושביה גורשו לגרמניה ולאוסטרליה.
בראשית מלחמת העולם השנייה, החל תהליך ההתבססות של כוחות הביטחון הבריטיים במקום. בתום המלחמה הפך המחנה המבוצר לבסיס הכוחות הבריטיים שפעלו בתל-אביב בימי המאבק על ההעפלה. מחנה שרונה היה ליעד מועדף להתקפות המחתרות: ההגנה, האצ”ל והלח”י והיה לסמל במאבק המזוין נגד השלטון הבריטי. בדצמבר 1947 מסרו הבריטים את מחנה שרונה לידיים עבריות, במסגרת פינוי כוחותיהם מרחבי גוש דן. המחנה החדש נקרא ‘מחנה יהושע’, על שם יהושע גלוברמן, מפקד מחוז תל-אביב בהגנה, והיה למחנה הצבאי הראשון בפיקוד עצמאי וגלוי של ההגנה. במאי 1948, לאחר יציאת כוחות ההגנה ממחנה יהושע, שוּכּנו בבתי הטמפלרים משרדי הממשלה, שמפאת המצור על ירושלים קבעו את משכנם הזמני בתל-אביב. השם ‘שרונה’ שונה בהוראת דוד בן-גוריון ל’קריה’.
בדצמבר 1949 החליטה הממשלה על העברת משרדיה לירושלים, הבירה. ואולם, בקריה נותרו נציגויות ומשרדים של מרבית משרדי הממשלה, ובהם לשכת ראש הממשלה. רק בשנות האלפיים פינו משרדי הממשלה את בתיה ההיסטוריים של שרונה בדרום הקריה ורוכזו במגדל היובל בדרך מנחם בגין. בשנת 1955 הועבר המטה הכללי של צה”ל ממשכנו הארעי ברמת-גן לצפון הקריה, שם הוא שוכן עד היום.
בשנת 2006 אושרה תכנית שכללה את שימורם של 36 בתים, והשבתם לחזותם בתקופת המושבה הטמפלרית. שאר המבנים נהרסו. לצורך הרחבת רחוב קפלן הועתקו ממקומם חמישה מבנים טמפלרים במבצע הנדסי מורכב. מתחם שרונה משמש מרכז לתרבות, פנאי ולקניות ובמרכזו מרכז מבקרים המספר את תולדותיו רבי התהפוכות של המקום וחשיבותו כאתר מורשת לאומי.